סקירת משחקי הכס 4.09: “הצופים על הקיר”

איזה סרט לראות?
 

אי אפשר להכחיש את הדמיון בין העונה השנייה 'Blackwater' ו- 'The Watchers on the Wall': שניהם הופנו על ידי ניל מרשל, שניהם מבלים את כל הפרק במקום אחד, תוך שימוש בבנייה דומה של גיבורים פופולריים (טיריון וג'ון, בהתאמה). מתבגר לנוכח הסכנה כדי לספק את הרקע הרגשי למחזה הטכני ולרצפי שדה הקרב האכזרי. וכמו קודמו הרוחני, 'המשגיחים על הקיר' הוא גולת הכותרת של הסדרה, איזון מושלם של ויזואליה מרשימה, דימויים אכזריים ושיאי נרטיב אמוציונליים החותכים עמוק יותר מסכין של לוחם תן מטורף.

מה שהכי מרשים בפרק הוא האופן בו הוא משתמש בסיפורי נקודת מבט כדי ללהטט בין הקרבות השונים הפרוסים סביב טירת בלאק, ועובר ללא מאמץ מאליסטר, לג'ון, לאגריט, לאחרים, תוך שימוש בכמה זוויות מצלמה משופרות באמצעות CGI וחתכים להקפיץ סביב האזורים השונים של החומה. אפילו הנגיעות הקטנות ביותר (כמו הילד שמפעיל את המעלית מעלה ומטה) ניתנות לרגעים שלהן, לוכדות את זוויות המצב השונות, הן מנקודת מבט תצפיתית, והן כפריזמה לבחינת בגרותן של דמויות שונות.

אבל ההישגים הטכניים של הפרק ברורים מאליהם: מה שבאמת גורם לפרק הזה לעבוד הוא לא כמה הכל מגניב, אלא כמה שהוא בנוי גם לבניית מומנטום, וגם לספק רגעי אופי נהדרים. בטח, חלקן מגיעות לדמויות שאנחנו לא מכירים המון (גרן, אולי, אדד וכו '), אבל הדרך שבה התבגרותן לאורך ארבע עונות יוצאת בקרב החשוב ביותר בחייהן (עד כה), מה שמוביל לסדרה של סצינות הקרבה נהדרות (גרן וארבעת העורבים שלו עורבים את שבועת משמר הלילה כשענק מתייחס אליהם), אהבה (סאם ושלג שניהם מקבלים שם רגעים נהדרים), וחובה (סר אליזר מתגבר לצלחת, בעוד שג'נוס סלינט התחבא בפינה, מפחד אפילו יותר מבן זוגו המחבוא גילי).

בכך שהוא נותן לכל דמות מוכרת משהו משמעותי לעשות ב'הצופים על הקיר ', זה נותן ייבוא לסיפור שעובר בין רמיזה כבדה של' מה לבוא '(אנחנועוֹדמדברים על מתי הליכונים הלבנים עשויים להגיע) ועל המסע האישי של ג'ון סנואו, סיפור המופרד לעתים קרובות (על ידי עיצוב) מההתרחשויות בבירה ובסביבות ווסטרוס. לעיתים, קסטל בלאק היה מקום משעמם מאוד להיות בו, כאשר אליזר היה האידיוט הנוח להגביר את השפעתו של ג'ון בקבוצה, או השיחות המשעשעות אך תמיד מחודדות של מאסטר אאמון עם סם, נקודות השיא הבודדות של פעימות סיפור חוזרות ונשנות ('עשה אנו חוצים את החומה, או מחכים כאן? ') מנותקים לכאורה משאר ווסטרוס.

עם זאת, 'הצופים על הקיר' נותן זריקה הכרחית בזרועו לנרטיב הקיר, ודוחף את ג'ון לשלב הבא במסע שלו כשהוא יוצא חזרה לפגוש את הברים הנותרים פנים אל פנים כדי לנהל משא ומתן (ככל הנראה), כעת שבטירה בלאק יש מנס במעצר והרבה גופות פרועות מתות לשרוף (כולל יגריט, נהרג על ידי אולי כשהיא מהססת לירות בג'ון סנו על ראייה; אהבה באמתפחיתלהיות מוות של חובה לפעמים). זה יכול להיות הניצחון הגדול היחיד שמשמר הלילה יקבל בסדרה - עם אליזר שנפצע קשה והגברים שנותרו עברו מספר מונים מ -1 ל -1 (שלא לדבר על כך שהטמונים יש להם ממותות זאביות להילחם איתם), הדברים אינם ' לא מסתכלים כלפי מעלה - אבל 'הצופים על הקיר' נותן למעשה לקהל תמורה לשנת ההמתנה לחברים האחרים של סם וג'ון כדי להתאחד ולהתאחד כדי להגן בהצלחה על החומה, בראשות הממזר סטארק, סוף סוף לעשות לעצמו שם באמצעות כמה פצצות אש טובות ונאומים מעוררי השראה. פרק צפוי, כן, ואחד שבעצם מעתיק את התוכנית ל'בלקווטר '- אבל כזה שמספק בדרכים משלו, מלא חזותיים מהודרים (כמו החצים שיגריט יורה מחוץ לחומה, או הענקים עצמם) וקטנים, אבל רגעי דמות מספקים (הערתו של גילי 'הבטיחו לי שלא תמותו' לסם) שעה מבוצעת היטב שמסירה לבסוף את התווית 'אנטי אקלימית' מג'ון, החומה וכל סיפוריה.

[תמונה באמצעות HBO]