טרי מהסירה עונה 1 פרק 13 סקירה: 'So Chineez'

איזה סרט לראות?
 

אחת ההתפתחויות המעניינות הרבות באמצעות טרי מהסירה העונה הראשונה של הסדרה היא איך סיפור המופע עבר מסיפור על משפחה סינית-אמריקאית שמנסה לשים את הראש מעל המים בעיר מוזרה לקומדיה מטופשת שלמה על התבוללות, זהות תרבותית ושני הורים שמנסים לגדל. ילדיהם עם ערכים בעולם הופכים במהירות לחסרים מהם. 'So Chineez' מניח ברהיטות קשת על רעיונות אלה על ידי הכנסת רעיונות אחרים: במקום להמשיך בשרשור 'משפחת הואנג בקושי מגרד' לקומדיה, גמר העונה מראה את משפחת הואנג מנסה להיטמע שוב - רק זה עם הזמן, זה מסתגל להיות אמריקאי מהמעמד הבינוני הגבוה, משהו ש'אז צ'ינייז 'מתעמק בו בלהט ומביא גמר עונה נהדר כתוצאה מכך.

'אז צ'ינייז' נהנה גם מהמעבר הקל של התוכנית לעבר התמקדות בהורים קצת יותר. מטבעם, הסיפורים שלהם יהיו מתגמלים קצת יותר מפסגות ועמקי חיי הילד הקצרים. אדי הוא עדיין כלי נהדר לקומדיה, אך הוא עובד טוב יותר כאשר דמותו עובדת בשיתוף עם סיפור הוריו. בפרק זה, התעקשותו על לימוד ג'מייקה מזרזת את סיפורה של ג'סיקה, שהיא עצמה תפנית ראשונה בהנחת היסוד המקורית. איך שלושתם מתכנסים זה גאון: ג'סיקה דוחפת את לואי להצטרף לקאנטרי קלאב המקומי, ואז מבינה שהיא ומשפחתה הופכים לאמריקאים יותר ויותר מרגע לרגע, מצלם את הרגע שהיא מסתכלת מטה ורואה מגש של מק וגבינה ( עם בייקון ביטס, כמובן) היא עומדת להאכיל את משפחתה.

כצפוי, היא עוברת למצב ג'סיקה משוגע מלא, שמעולם לא היה משהו שהתכנית התייחסה אליו באכזריות, או לעג לה. במקום זאת, התסכולים שלה מתבטאים כניסיונותיה לדאוג שילדיה לא ישכחו מי הם ומה הערכים שלהם; כשהיא מבחינה שהיא מאבדת אותם בעצמה (היא אפילו לא תשים את ה- A שהבנים מגיעים לכיתה יותר!), הסיפור הופך פנימי, וג'סיקה מתחילה לערער על זהותה שלה. היא עברה לאמריקה עם לואי לבנות חיים טובים יותר עבור ילדיהם, בלי לקחת בחשבון כמה אמריקה תשנה אותם כאנשים - וצריכה: בלי להיטמע, לא היו להם בצל פורח,מלרוז פלייס,או כל תקליטורי היפ הופ שייתן לאדי כשהוא לא יופיע.

יש שיגידו שזה גורם לסכסוך לא מלהיב, אבל הכל מרגש עם הדמיון הפרוע של ג'סיקה, ומסגור הסיפור, ממש סביב פרויקט בית הספר של אדי (אגב, אותם ילדים בשוויץ היו מהומה: 'בואו לא נתערב') וכרטיס הזהב של לואי לדרג העליון של אנשי העסקים באורלנדו, מהווה את הבמה לפרק מצחיק. זה אחד שנפתח במונטאז 'קלאסי (מישהו דיבר על כמה נהדר המופע הזה במונטאז'ים? כי זהפַנטַסטִי, גם כשזה לא עושה הפניות ראפ לסמים משנות ה -90), ולעולם לא מרפה מכף רגלו מדוושת הגז, מבחינה נושאית או קומית; 'אז צ'ינייז' הוא גמר עונה משובח לאמביציה הזו.

טרי מהסירהגדל לא מעט תוך זמן קצר, והפנה מעט את תשומת ליבו למבוגרים במשפחה (אם כי הילדים נותרים נהדרים, במיוחד השילוב המצחיק לנצח בין אוון ואמרי), ובמקום לספר סיפור על משפחה מטופשת ש לא מצליח להשיג שום דבר בסדר, זה מספר סיפור על משפחה מטופשת שמנסה לא לפשל את זה. אני חושב ששינוי קטן בפילוסופיה היה חשוב לתוכנית, ואיפשר לה להתרחק מהפעימות הצפויות של סיפור משפחה 'להרים את עצמם על ידי רצועות המגף' למשהו שמתאים בדיוק לתנופה הפיסקלית ולעודף האמצע. שנות ה -1990, מצא הומור בתקופת הזמן. הבין גם שההופעות המובילות הן הלב האמיתי של התוכנית: ג'סיקה הואנג היא אחת מדמויות האם הטובות ביותר בטלוויזיה בזיכרון האחרון, ולואי הוא בקלות אחד החביבים ביותר (הפנטזיה שלו ללחוץ ידיים עם אנשי עסקים במגבות כמעט הייתה אני בוכה: החיוך של רנדל פארק פשוט מצחיק מדי), הופעותיהם מסוגלות לאזן את האבסורד של הקומדיה, מבלי להפוך את דמויותיהן לקריקטורות. 'אז צ'ינייז' מתהדר בגאווה באיזון הזה, מקפץ הלוך ושוב בין עולמו בחטיבת הביניים (צוות משנה משניטרי מהסירהמילא היטב בתוך זמן קצר) וקומדיה למבוגרים ללא מאמץ, אף פעם לא מאבדת את הסיפור של אף אחד מהם ובונה לגמר מצחיק ומשמעותי. הנה מקווה שההצגה הזו לא הולכתסלפימסלול, ויש לנו עודטרי מהסירהלדבר עליה בשנת 2016.

[קרדיט צילום: ג'ון פלנור / ABC]