זוכי תחרות הקריאה בחיי בנים 2009

איזה סרט לראות?
 
  • לחץ כאן לפרטים על כניסה למערכתחיי בניםתחרות קריאה

להלן המאמרים הזוכים משנת 2009חיי בניםתחרות קריאה.

11 שנים ומעלה

המקום הראשון:מתיו צ'וקט, בן 12, בליין, מינ. ('סקאט' מאת קרל היאסן)

אני אוהב לקרוא. זה אחד הדברים האהובים עלי לעשות, אם לא האהוב עלי. ספרים יכולים ללמד אותך עובדות, שיעורים או אפילו לפוצץ אותך לעולם אחר. אני אוהב לקרוא סיפורים שיש בהם הרפתקאות ומתח, וזה בדיוק מה שקיוויתי ומצאתי ב'סקאט 'מאת קרל היאסן. קראתי על זה תחילה במאמר במגזין. זה פשוט נשמע כמו קריאה ממש טובה. הספר כולל מסרים החשובים בעולם המודרני של ימינו ובצופים.

אביו של ניק ווטרס הוא חייל בעירק, אך הוא חוזר הביתה ללא יד ימין. החיים לא יהיו קלים לאף אחד מבני משפחת ווטרס. ניק לומד מהמורה שלו על הפנתר שבפלורידה בסכנת הכחדה, שהוא ממילא כבר יודע עליו הכל, כולל שנותרו פחות מ -50 פנתרים בוגרים בטבע. ראיתי תמונה של אחת, והם ממש מקסימים ואז נזכרתי שנשארו פחות מ -50 היום.

לקראת סוף הספר, הוא עוזר לאחד פנתר יתום תינוק עם אמו. זה הזכיר לי את החובה שצופית צריכה לעשות כל יום: לעשות משהו טוב בכל מקום ובכל פעם שאתה נקרא לעשות משהו. הוא גם ניסה להיות שמאל כמו שאביו יצטרך להיות לכל החיים. הוא מצא את זה קשה, בהיותו צודק טבעי, וצופים צריכים לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה, כמו כל בני משפחתו וחבריו של ניק שעזרו לו כשהוא נזקק לכך, בדיוק כמו שצופים צריכים לעשות.

בספר היו הרבה פעולות והומור לצד לימוד שיעורי חיים חשובים. הספר גם לימד אותי שגם כשאתה בספק, פשוט תמשיך לנסות. זה לא יעשה טוב פשוט לשבת כשאתה לא יכול לעשות משהו או להבין משהו. בזמן שקראתי את הספר חשבתי הרבה על 'מה הולך לקרות הבא' img / home / 92/2009-boys-life-reading-contest-winners-4.jpg 'alt =' 'title =' book4 '/>מקום שני:טימותי מייקל הלבי, 14, מירטל ביץ ', ס'ק ('האצ'ט' מאת גארי פולסן)

הספר הטוב ביותר שקראתי השנה צריך להיות 'Hatchet' מאת גארי פולסן. 'האצ'ט הוא ספר נהדר, שעוסק בנער בשם בריאן רובסון. בריאן הולך לבית אביו לבקר, ונוסע במטוס שעובר מעל אלסקה. הטייס סובל מהתקף לב וזה מותיר את בריאן לבדו. בריאן צריך להטיס את המטוס לבריכה עמוקה או להתרסק על כמה עצים. הוא מתנגש במטוס בבריכה ושוחה חופשי. הכלי היחיד שיש לו לשרוד הוא הגרזן שלו. את הגרזן נתן לו אמו. הוא מתמודד עם בעלי חיים רבים ויצורי בר. הוא לומד כיצד לבנות אש עם אבן, ולבנות קשת עם כמה חיצים. הוא משתמש בחץ וקשת כדי לירות במשחק כדי לאכול בשר. הוא גם בונה רפסודה לצוף אל המטוס השקוע כדי להשיג את ערכת ההישרדות.

נהנתי מהספר הזה מכיוון שהוא הקפיץ את ליבי ממש מהר כשקראתי כמה חלקים מפחידים. זה היה כאילו אני הוא, מנסה לחיות, מנסה לשרוד במצב ההוא. מה שחשבתי על הספר זה שזה כמו להסתכל במראה, כי אני בצופים הרגשתי שאני יכול לעשות כמה מהדברים שהוא עשה. הוא התחיל לירות בכלי חד, וכך גם אני. הספר היה כמו ספר ידני לצופים, אבל הוא אמר מה לעשות דרך מחשבות של ילד. כל חלק לא היה משעמם, הוא החזיק אותי כשקראתי אותו.

הספר היה כמו משחק וידאו, נלחמתם עם הדמות. לפעמים הייתי חושב על דרך לעקוף משהו מורכב לבריאן. לפעמים מה שחשבת שהדמות תעשה בהמשך יכול לקרות או לפעמים אתה מקבל הפתעה. מדי פעם הייתי מקבל הפתעה גדולה. הייתי חושב איך להרחיק את החיות בסיפור, אבל בריאן עושה משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי. זה די מגניב איך זה קורה.

לספר יש דרך להתיר את הקליפה בזמן שאתה קורא אותו. הסיפור מתחזק ומתחזק בכל עמוד שקוראים. כשקראתי את הספר הדברים התחילו להיות הגיוניים כמו מדוע הוא בונה מחנה קטן, או מדוע אכל גרגרי יער. אתה מבין את בריאן הרבה יותר טוב כשקוראים את 'האצ'ט. הוא פשוט ילד ששורד כנגד הסיכוי למות.

אני חושב שצופים אחרים צריכים לקרוא את הסיפור הזה בזמן הפנוי שלהם. הספר מכה את הטלוויזיה כל הזמן. 'Hatchet' יביא הנאה, תחושה מפחידה, דאגה ועוד לכל אדם שקורא אותו. זה קורה לי וזה יקרה לכל אחד. יש עוד סיפורים של בריאן רוברסון לקרוא. זה נהדר לקרוא בכל מקום, במיוחד באוהל בלילה. 'האץ 'נהדר לקרוא במהלך אש המחנה של הכוחות. זה מוריד את מצב הרוח לתחושה שקטה עד הסוף, שם בריאן בטוח, והחזיר לעולם האנושי.

מקום שלישי:האנטר פרל, 13, הולמדל, ניו ג'רזי ('המשחק של אנדר' מאת אורסון סקוט קארד)

הספר הטוב ביותר שקראתי השנה היה 'המשחק של אנדר' מאת אורסון סקוט קארד. קראתי את הספר הזה לפני כמה חודשים, ואני כל כך שמח שקראתי. ב'משחק של אנדר ', האנושות עברה עימותים עם גזע זר לא ידוע ברובו, המכונה' הבאגרים 'בגלל המראה החרקי. אנדר הצעיר מאושר על ידי הממשלה להכשרה בבית ספר הקרב העילית, תחנת חלל בה מאומנים רק הילדים המבריקים ביותר. הכישרון העצום שלו מתגלה, והוא עולה במהירות בדרגה. אנדר הופך להיות ילד פלא ובסופו של דבר הורג את הבאגרים אחת ולתמיד.

הדבר שהפך את הספר הזה לטוב כל כך, לדעתי, היה משחק וידאו שנקרא 'משחק הנפש'. זה התחיל עם ענק שהחזיק שתי כוסות מים לפניו, בזמן שהשחקן הונחה לשתות אחת. עם זאת, לא היה משנה איזה שתית - לאחר שתיית המים המשחק הסתיים. לאחר ניסיונות רבים, אנדר היה הראשון שהשלים את הרמה. הוא עשה זאת על ידי מחשבה מחוץ לקופסה, ובמקום לשתות את המים, בעט בהם לעבר הענק. זה משתלב עם מה שאני מאמין שהוא הנושא המרכזי של הסיפור: במלחמה אין כללים.

כשהוא מתקדם עוד יותר דרך משחק הנפש, הוא מבין שהמשחק מכיר את חייו האישיים. דמויות רבות במשחק נראות בדיוק כמו אחיו, הוריו ואפילו הבריון בבית הספר. אנדר יכול להתקדם רק במשחק על ידי לימוד שליטה בכעסו, ועל ידי חשיבה מחוץ לקופסה.

הוא כמעט הפסיק לשחק את המשחק כי הוא מעולם לא יכול היה לעבור את רמת הטירה. ברמה זו הוא היה נכנס פנימה, הורג נחש שהסתתר מתחת לשטיח, לוקח אותו למראה וזה היה מגלה בהשתקפות שהוא אחיו הגדול. הדבר עורר את זעמו ואישר את המחשבות במוחו שהוא נהיה כמו אחיו הבכור, אותו הוא שונא.

רק מאוחר יותר הוא הבין שלמרות שהנחש מכוער ונראה מאיים, הוא לא ראוי למות. כשהבין זאת, הרים אותו ונישק אותו במקום להרוג אותו. כשהלך למראה הוא ראה את אחותו הגדולה והטובת. בכך הוא סוף סוף השלים את המשחק. במשך שבועות תהיתי מה המשמעות של זה. לבסוף, הבנתי את המסר: שאתה לא יכול להיות מאושר או להצליח בחיים אם אתה רק מסתכל על מה שלפניך. הדרך היחידה שאנדר סיימה את המשחק הייתה על ידי בחינת אפשרויות מחוץ למובן מאליו. הוא הפך לגיבור על ידי התעלמות מחוקי המלחמה למכה אחרונה לסיום הכל. בזכות ההודעה הזו אני מאמין שעכשיו אני הרבה יותר יצירתי. כשאני מתמודד עם אתגר, אני כבר לא חושב, 'איך עלי לגשת ל'https://scoutlife.org/wp-content/uploads/2010/04/book2.jpg 'title =' book2 'alt =' / >המקום הראשון:אלכסנדר רודריגז, 9, יוסטון, טקסס ('ציפור חרב' מאת ננסי יי פאן)

תן לי לספר לך על ספר פנטסטי. קוראים לזה 'ציפור חרב', ולא יכולתי להניח אותה !! זה ספר בדיוני פנטזיה על ג'ייז כחול וקרדינלים בסדרת קרבות. הם נלחמים זה בזה עד שהם מבינים שיש אויב גדול יותר, והוא ממש מעבר ליער. הם מתאחדים, ומגייסים את השודדים שיעזרו להם להתמודד עם טורנאט, הנץ הרשע וכוחות העורב שלו.

מה שאהבתי זה שאין אנשים בכלל, והציפורים היו הדמויות הראשיות בסיפור. הם התנהגו כמו ציפורים אמיתיות למעט שימוש בכלי נשק, אך עם סיפור הסיפור יכולתי לראות את מחשבותיהם ולהבין את מעשיהם. אהבתי את תחילתו של כל פרק בו יהיה להם ציטוט מאחד מספריה העתיקים של תרבותם. זה הוסיף את התחושה של ציוויליזציה שלמה, מה שמקנה תמונה גדולה יותר של עולם הציפור. כשאני רואה ציפורים בחצר האחורית שלי או כשאני מחנה, אני תמיד תוהה מה הם עושים. ספר זה עונה על שאלה זו בסיפור מרגש.

דבר מעניין נוסף בספר זה הוא שהסופרת, ננסי יי פאן, הייתה רק בת 12 כשכתבה אותו. זה מראה שכל אחד יכול לכתוב ספר בכל גיל. כל כך אהבתי את הספר הזה, רציתי לקרוא עוד. מצאתי את הפריקוול, שנקרא 'Sword Quest'. גם הספר הזה היה נהדר. אני מקווה שיש שליש !! גיליתי על 'ציפור חרב' מקריאת מאמר הזוכה בשנה שעברה עלחיי בניםאתר אינטרנט ועכשיו אני ממליץ על ספר זה לכל חברי.

ספר זה אומר לך שהחיים יכולים להיות ממש קשים לפעמים, אפילו עבור ציפור, אבל תמיד יש תקווה. שווה לעבוד בשבילו. אז קראו את 'ציפור החרב'!

מקום שני:Siddarth Mannava, 10, Cerritos, Calif. ('האי של הדולפינים הכחולים' מאת סקוט א'דל)

בשנה שעברה בכיתה ד 'קראנו בקול רם וקראנו את הספר 'האי של הדולפינים הכחולים'. מאוחר יותר קראתי את הספר הזה כמה פעמים. הספר הזה עורר בי השראה רבה כצופית. זהו ספר מצוין לכל אחד להתכונן לשרוד בקשיים הקשים ביותר.

הסיפור הזה עוסק בנערה אמריקאית אינדיאנית, קרנה, בת 12 ושורדת על אי לבד במשך 18 שנה. דמיין שאין זכר לבני אדם; כל מה שהיא יכולה להתיידד איתו הוא מנהיג חפיסת כלבי הבר, שהרג אגב את אחיה הקטן. קראנה קופצת מאוניית פינוי, כדי להיות עם אחיה שנשאר מאחור באי. אחיה נפטר תוך זמן קצר והיא נשארת לבד. היא מוצאת דרכים להגן על עצמה באי הנטוש הזה, חלאס-אט. היא מכינה בית משלה ומוצאת אוכל משלה. היא לוקחת על עצמה משימות כמו הכנת קאנו וחניתות. לאחר 18 שנה, מחלצים של קראנה מפליגים לאי ומוציאים אותה למשימת סנטה ברברה שם נאלצה להתרגל לחיים החדשים האלה. קראנה מבינה כמה ייחלה לקול אנושי.

ספר זה מבוסס על סיפור אמיתי ולכן הוא מעניין הרבה יותר. והכי חשוב, כאשר המורה שלי נתן לנו חידון ושאל איך אשרוד אם אשאר לבד על אי, לא היה לי פחד ואמרתי 'אני מאומן לשרוד, כיוון שאני צופית!' אני מרגיש ממש אסיר תודה למנהיג המאורה שלי, מר קאדי על כל מה שלימד אותנו, להפוך אותנו לצופים חזקים.

מקום שלישי:ג'ייקוב סורנסון, 9, סאלם, וירג'יניה ('האצ'ט' מאת גארי פולסן)

הספר הטוב ביותר שקראתי בשנת 2009 היה 'האצ'ט', מאת גארי פולסון. אהבתי את זה כי מדובר בהישרדות של ילד בשם מוח רובסון שנמצא תקוע ביער הצפון קנדי. כאשר מטוסו מתרסק, הוא מתוודע לטבע באופן מלא.

הוא מתמודד עם מאבקים רבים כשהוא לבד ביער הקנדי. הוא לומד לצוד ועושה חץ וקשת ממקל ליבנה ומשרוכי הנעליים שלו. ההרג הראשון שלו היה דג שמש ומאוחר יותר הוא יורה בחרטום. באחד ממאבקי הציד שלו, הוא נתקל ב'פרה ', שלימים הוא מגלה כאייל. במצב זה הוא השתמש באינסטינקטים ובראשו והתכופף וזחל לאט לאט.

לילה אחד התרחשה טורנדו שהרסה את הצריף שלו שהקים מסלעים וקליפת עצים. הטורנדו הפך את זנב מטוס הבוש (שהוא התרסק בו) לגלוי יותר, ואז נזכר שיש שם חבילת הישרדות. הוא עשה רפסודה כדי לצוף אל המטוס והשתמש בגרזן שלו כדי ליצור חור. בזמן שהוא עשה את זה, הגרזן שלו החליק מידו ונפל לאגם 'בצורת L'. בריאן היה צריך להחזיר את זה כי הוא היה צריך את זה כדי לשרוד. בפעם הראשונה שהוא שוחה מטה כדי להשיג את זה, הוא לא יכול לעצור את נשימתו מספיק זמן. הוא ניסה בפעם השנייה וקיבל את זה, למרות שריאותיו עמדו להתפוצץ.

בהתחלה זה היה סיוט עבור בריאן כי הוא התגעגע למשפחתו, אך בהמשך הוא נהיה יותר נוח עם הטבע ומכנה את היער 'ביתו'. חשבתי שזה מדהים שהוא יכול לשרוד 54 יום לבד במדבר. אני לא חושב שרוב הנערים בני 13 יכולים לעשות את זה.

אני שמח שקראתי את האצ'ט, כי זה עזר לי ללמוד שכשמשהו רע או מסוכן קורה, אתה תמיד צריך להישאר בראש העניינים. למדתי דרך צופי הגורים שאם היית בתאונה, כמו תאונת אוטובוס למשל, אתה תמיד צריך להישאר רגוע ולא להיכנס לפאניקה. צופי גור לימדו אותי גם להשתמש במשאבים סביבך כמו שעשה בריאן.

'האץ '' היה הספר הטוב ביותר שקראתי בשנת 2009. למדתי שלמרות שאתה אולי צעיר, אתה עדיין יכול לעשות דברים גדולים.

8 שנים וצעירים

המקום הראשון:קייסי רוג'רס, 6, סיאטל, וושינגטון ('הרולד והעפרון הסגול: גן הענק' מאת פטרישיה לאקין)

'הרולד והעפרון הסגול: גן הענק' עוסק בילד שלא יכול להירדם ויש לו עפרון סגול, אז יש לו הרפתקה ולאחריו הוא נרדם. הספר מתחיל כאשר הרולד לא יכול להירדם ורואה פרת משה רבנו על מדף החלון שלו. הוא תוהה אם הוא יכול להיות זעיר. עפרונו מושך אותו להרפתקאות.

ההרפתקה מתחילה בגן. אז הרולד שותל חלקת זרעים שגדלה וגדלה וגדלה כך שהוא נהיה זעיר כמו פרת משה רבנו. עד מהרה הוא קופץ מעלה אחד לעלה אחר. הוא בסופו של דבר ליד בריכה. הוא קופץ על כרית שושן ומושך משוט ומשוטט משם. עד מהרה הוא פגש צפרדע. הצפרדע נראתה מאוד מאוד רעבה ולכן הרולד צייר לו טיפת גומי גדולה מאוד. הצפרדע זרמה את טיפת הגומי והרולד חתר משם.

עד מהרה הוא פגש פרת משה רבנו. זה לא היה חברתו של פרת משה רבנו. פרת משה רבנו החדשה עפה משם. הרולד צייר טלסקופ. הוא הבחין בחברו של פרת משה רבנו. היא נלכדה ברשת עכבישים. אז הרולד שלף מספריים וגזר את פרת משה רבנו. פרת משה רבנו כל כך שמחה שהזמינה את הרולד לפגוש את משפחתה. עד מהרה איבד הרולד את חברו פרת משה רבנו.

עד מהרה הוא פגש נמלה. הנמלה חיפשה אוכל להוביל למלכה. הרולד עזר. הם הבחינו בכמה בננות שנשענות על קערת פרי. אז הרולד שלף חבל והוא הסיח את הבננה. זה הוציא תפוז מהקערה והתפוז העיף צלחת עוגיות. אז הרולד והנמלה יצאו מהדרך. העוגיות נסדקו על האדמה. ואז תפסו כל אחד מהם חתיכת אוכל לנשיאה למלכת המלכה. המלכה כל כך שמחה שהיא הפכה את הרולד למלך שלה. הרולד שלף כתר. המלכה הייתה כל כך נחמדה עם הרולד שהיא הציעה לו מעט מהאוכל שלה. הרולד החל להרגיש ישנוני, אז הרולד משך את חלון חדר השינה שלו ליד הירח. ועד מהרה הוא היה בחדר השינה שלו. עפרון הסגול שלו צנח על הרצפה, והרולד נרדם.

אהבתי את הספר הזה כי להרולד יש הרפתקאות והוא מאוד יצירתי. הלוואי שהיה לי עפרון כמו של הרולד. אם הייתי עושה זאת, מכיוון שאני לא מצליח להירדם כל כך טוב, הייתי מצייר הרפתקאות כדי להתעייף. כאילו שיכולתי לבקר בגן החיות או באקווריום, והייתי יכול ללכת לחדר כושר כדי לנקוב בכמה שקיות אגרוף. והייתי מצייר המון המון ממתקים כדי שאוכל לגיהוק ממש חזק שיגרום לי להרגיש ישנוני. יכולתי להסתובב באגם ולהצייר נרות כדי להדליק אותם כמו שעושים בעיר סיאטל שלי. ויכולתי לצייר ולראות איך כל חג הוא, כולל הרביעי ביולי. יכולתי לראות איך זה יהיה מנהל על ידי מתן מחמאות לתלמידים, שיפוט אירועים ותיקון ציונים. יהיה לי הרבה כיף.

מקום שני:פול רוברט דריינזו, 6, ניוארד, דל. ('דני והדינוזאור' מאת סיד הופ)

אבי נתן לי את הספר הזה והסביר לי שהוא שלו כשהיה ילד בערך בגילי. אני אוהב את זה כשדני הלך למוזיאון והדינוזאור הלך אחריו הביתה. פשוט עשינו פרויקט לבית הספר על דינוזאורים וזה היה מאוד כיף. דני מגלה שהדינוזאור לא טוב מאוד במחבואים כי הוא גדול מדי. הסיפור הזה גרם לי להרגיש טוב כי אני הצופית הכי קטנה בחבילה שלי והילדה הכי קטנה בכיתה שלי בבית הספר. זה היה מאוד מגניב כמו שהדינוזאור יכול לעשות דברים, כמו לראות משחק כדור בלי לקנות כרטיס. למרות שאני הכי קטנה, אני עדיין יכולה לרוץ מהר יותר ולהיות ביכולת להיכנס למרחבים קטנים שילדים אחרים בגילי אינם יכולים.

מה שנחמד הוא שלא משנה כמה שונה או אפילו כמה קשה לשחק עם הדינוזאור, הם עדיין מוצאים דברים שכיף לעשות יחד והם חברים טובים.

למרות שאני הילד הכי קטן בחבילה שלי, אני עדיין חברים טובים עם כולם בחפיסה ואנחנו לא בוחרים אף אחד על סמך מראה או צבע עור. אנחנו פשוט נהנים לשחק וללמוד דברים ביחד.

מקום שלישי:קאמרון מייקל, 6, פארק ברוקלין, מינ. ('101 ניסויים מדעיים מגניבים' מאת גלן סינגלטון)

אני אוהב לפרק דברים כדי לראות איך הם עובדים, ולהוסיף דברים יחד כדי לראות מה קורה. לכן הספר האהוב עלי הוא '101 חוויות מדע מגניבות' עם גלן סינגלטון.

אני גם אוהב את זה כי יש בזה חולדה. אחת החיות האהובות עלי היא חולדה. זה מצחיק לראות את החולדה בספר עושה את הניסויים. לפעמים הוא מתכסה בדברים. אבל טוב לראות כי הוא מראה מה יכול לקרות בניסוי.

למדתי הרבה דברים מגניבים לעשות ולמדתי איך הדברים עובדים.

עם כל ניסוי יש סרט מצויר בבחירה 'עובדה מהנה'. אלה מצחיקים לפעמים. אהבתי מאוד את ניסוי הגולות הקסום, מספר 77. בספר הזה יש המון ניסויים שאני מאוד אוהב לעשות. ניסוי הכנת הלחם, מס '67, היה ממש מגניב וטעים.

עוד אחד הניסויים האהובים עלי היה בועת האבל # 61. אמא אומרת שביליתי שעה עם המשחק הזה!

אמא אומרת שהספר הזה חינוכי. אני חושב שזה ממש כיף ושילדים אחרים צריכים לקרוא גם את הספר הזה. הם יאהבו את זה!